למה פתחנו את הגיוס הזה
בכל שנה בחנוכה אנחנו מקיימים אירוע שמאפשר לנו להרגיש באמת את משמעות החג ואת החיבור שלו להווה. השנה, ב־17 בדצמבר, ארגון "יד יצחק" יחד עם בלוגרים ומתנדבים ידליק את הנר הרביעי בעין השלושה, על גבול רצועת עזה.
עין השלושה הוא קיבוץ קטן בנגב המערבי, הממוקם רק כמה מאות מטרים מגבול עזה. הקיבוץ הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מדרום אמריקה, ומאז הקמתו חי תחת איום מתמיד. שמו מנציח שלושה מחברי גרעין ההתיישבות שנהרגו במלחמת העצמאות, וזיכרון זה הפך לחלק מהאופי של המקום.
אירועי 7 באוקטובר קרעו את חיי הקיבוץ לשניים. מחבלים חדרו לקיבוץ, ובמשך שבע שעות ישבו אנשים בממ"דים, הקשיבו לצעדים ליד הדלתות, כיסו את פי ילדיהם כדי לא לשמוע נשימות, וחיכו לעזרה שלא הגיעה. המחבלים נכנסו לבתים, הרגו, פרצו דלתות וחיפשו את מי שהסתתר. חלק מהתושבים ניסו להגיע רגלית ליישוב אחר ומצאו את גופות יקיריהם בשבילי ההליכה. אחרים הסתתרו בשדות יחד עם עובדים תאילנדים, בתקווה שלא ימצאו אותם. השעות האלו נחרטו בזיכרון המדינה והפכו לחלק מהכאב המשותף של עם ישראל.
דווקא כאן מורגש פירוש החנוכה באופן החד והברור ביותר. המכבים נכנסו פעם לבית המקדש החרב אחרי מלחמתם ביוונים ומצאו פך שמן קטן שלא היה אמור להספיק — ובכל זאת מצאו אור במקום שבו לא היה אמור להיות אור. האור הזה דלק שמונה ימים והפך לסמל של היכולת של החיים להמשיך גם אחרי חורבן. אנו רוצים להדליק את נר החנוכה בעין השלושה מתוך המשמעות הזו — לזכר הנרצחים ולכבוד החיים.
היום, תושבי הקיבוץ חוזרים שוב לבתיהם אחרי כמעט שנתיים של עקירה כפויה. זו אינה חזרה לאחור לחיים שהיו — אלו כבר אינם — אלא צעד קדימה בתוך בתים שקירותיהם זוכרים יותר מדי. חשוב מאוד שיהיו לידם אנשים שיכולים ללכת איתם יחד בדרך הזו.
אנחנו רוצים לקיים בעין השלושה חגיגת חנוכה קהילתית ושקטה. נביא נרות חנוכה, סופגניות, להקה מוזיקלית, אזור לילדים וכל מה שצריך כדי ליצור ערב חם שבו אנשים פשוט יכולים להיות יחד.
כדי שהערב הזה יתקיים, אנו זקוקים לעזרה. אנחנו צריכים ציוד, כיבוד, לוגיסטיקה, מתנות לילדים, ציוד מוזיקלי והמון פרטים קטנים שהופכים רעיון למציאות.
אם תרצו לתמוך באנשים שהסיפור שלהם הפך לחלק מהסיפור של כולנו — נודה על כל סיוע.