.jpg)
למה פתחנו את הגיוס הזה
הסיפור הזה התחיל משיחת טלפון רגילה מהגן.
״התקשרו אליי ואמרו שאבוא לקחת את הילד — הוא לא מרגיש טוב ומתלונן על האוזן״, נזכרת אמא של שי. כמובן שהיא מיד הגיעה ולקחה את הילד.
שי בכה, עלה לו חום, והאוזן כאבה. ״כנראה דלקת אוזניים״, חשבה המשפחה. התחילו טיפול, אבל במקום שיפור המצב הידרדר: החלו הקאות ואז פרכוסים. ההורים המבוהלים נסעו בדחיפות ל״טרם״. שם עשו בדיקות ושחררו אותם הביתה עם המלצה לקנות טיפות אוזניים ולהתחיל אנטיביוטיקה.
״אבל הלב לא היה שקט — הרגשתי שמשהו לא בסדר״, אומרת אמא של שי ומנגבת דמעות. החום לא ירד, הכאב לא עבר. ואז שי הפסיק לענות לשאלות. ״באותו רגע הבנתי — זה רציני מאוד״. בבית החולים האבחנה אושרה: דלקת קרום המוח. הרופאים אמרו במפורש — עוד כמה שעות וזה היה עלול להיות מאוחר מדי.
יומיים שי ואמא שלו היו בטיפול נמרץ. אחר כך הועברו למחלקה רגילה, ושם נשארו עוד שמונה ימים. בבית נשארה אחותו הקטנה של שי — שגם היא הייתה זקוקה לטיפול ותשומת לב. האבא נקרע בין בית החולים, הילדים והעבודה. המשפחה הפסידה ימי עבודה וחיה בפחד מתמיד — אבל אז הם חשבו שזה הדבר הכי קשה. אחרי השחרור אמא נשארה בבית עם שי עוד כמה ימים — היא פחדה לשלוח לגן ילד מוחלש. הימים האלו כבר היו ללא תשלום: כל ימי המחלה נוצלו על ידי האב. זמן קצר אחר כך החלו קיצוצים בעבודה של האם — והיא פוטרה ראשונה.
המשפחה תמיד חיה בצניעות, בתכנון מדויק של כל הוצאה. אבל עכשיו הם נשארו עם הכנסה אחת — ובלי לדעת מתי אמא של שי תוכל בכלל לחזור לעבוד. למרות זאת, היא לא ויתרה. אחרי כמה ימים התחילה עבודה חדשה. שי חזר לגן. במשך שבועיים היה נדמה שהחיים חוזרים לאט-לאט למסלולם.
ואז שוב התקשרה הגננת. היא אמרה שהילד נראה חולה. ההורים לקחו אותו והלכו לרופא המשפחה. ״זה וירוס״, הוא אמר.
בצהריים עלה לו חום גבוה. שי בכה וקרא לאמא. היא הודיעה בעבודה שלא תוכל לבוא למשמרת הערב. למעסיק החדש זה לא התאים — נקבע לה שימוע לפני פיטורים. למחרת מצבו של שי הידרדר בפתאומיות: כאב ראש חזק, הקאות. ההורים נסעו מיד לרופא. משם פינתה אותם אמבולנס — שוב בחשד לדלקת קרום המוח. שוב בית חולים, בדיקות, טיפול.
״ב־4 בנובמבר שחררו אותנו, וב־3 בדצמבר חזרנו שוב לבית החולים. הרגשתי שמעולם לא יצאתי משם״, אומרת האם. בתקופה הזו היא איבדה את עבודתה סופית. עכשיו שי בבית. הוא מקבל עירויי אנטיביוטיקה. המשפחה עדיין מחכה לתוצאות הבדיקות ולתשובה לשאלה העיקרית: למה דלקת קרום המוח חזרה שוב.
בחודשים האלה המשפחה חטפה מכה כפולה: מחלת הילד וחוסר יציבות כלכלית מוחלטת. אובדן הכנסה, משמרות שהוחמצו, נסיעות קבועות לבית החולים, תרופות — כל זה נפל על ההורים שגם לפני כן חיו בצניעות.
היום הם נאלצים לבחור בחירה קשה: מה לשלם קודם — שכירות או אוכל. כבר הצטברו חובות בארנונה ובחשבונות. ולשי עכשיו חשוב במיוחד לקבל תזונה טובה ולהתחזק אחרי המחלה. גם אחותו.
