"בת שלי היא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות בחיים שלי". סיפור אלישבע.

למה פתחנו את הגיוס הזה

אלישבע – אם יחידנית שאיבדה את עבודתה. הצטברו חובות גדולים. נדרשת עזרה לסגור את חשבונות הארנונה, הגן ושירותי העירייה.

אלישבע. גבוהה, ג'ינג'ית אשכנזית יפהפייה; בהליכה, בהתנהגות, בדיבור, בפרטים הקטנים – מורגשים השכלה, אינטליגנציה, מודעות. על נשים כאלה אומרים – בת מלך אמיתית, צנועה ומלכותית בעת ובעונה אחת. לצידה – אביגיל הקטנה, מתולתלת, זריזה בלי סוף כמו פלג מים, רצה, שואלת מיליון שאלות בדקה, מחייכת לכל האנשים בבת אחת.

אנחנו נפגשות איתה במטבח של הדירה השכורה שלה, שאותה תיאלץ לעזוב אם המצב לא ישתנה בדחיפות. בדירה, למרות נוכחות של ילדה קטנה, שורר סדר מוחלט, כל דבר מונח במקומו. כזאת היא אלישבע – הכל חייב להיות בסדר. ולכן עכשיו קשה לה במיוחד, כשהחיים שלה התהפכו לכאוס מוחלט.

מילדות אלישבע רגילה להציב מטרות ולהשיגן. היא התקבלה וסיימה בכוחות עצמה אחת מבתי הספר המשפטיים הטובים בעולם – הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מוסקבה על שם לומונוסוב. שנים רבות עבדה כמשפטנית בתחום דיני חוזים – ליוותה עסקאות רציניות במיליוני דולרים, עמדה במשאים ומתנים קשים ובלחצים כבדים.

את העובדה שהיא יהודייה – אלישבע הרגישה תמיד. המראה האופייני, הבריונות בבית הספר וברחוב – כל זה לא פסח עליה, למרות שבפועל הייתה בת לאב יהודי. בפוסט־ברית־המועצות היכו לפי האף, לא לפי הדרכון.

בגיל 30 התחילה להתעניין בשאלות יסוד על מבנה העולם – וכך הגיעה לבית הכנסת. שמירת המצוות לא הייתה לה קלה – היא נאלצה לשנות לחלוטין את אורח חייה, לוותר על הישגים מקצועיים רבים, אך עשתה זאת בשמחה וקיבלה על עצמה את עול המצוות, כשהיא מצטרפת באופן מלא לעם אביה.

לפני שש שנים אלישבע הגיעה לישראל עם חלום לבנות בית יהודי. לצערה, הנישואים היו כושלים מאוד. כבר לאחר כמה שבועות מהחופה, בני הזוג הגישו בקשה לגט. בזמן קבלת הגט אלישבע הייתה בשליש הראשון להריונה. ימים ספורים לאחר מכן פרצה המגפה. לבד, עם תינוקת בבטן, בלי עבודה, בלי אזרחות, בלי זכויות ובלי הטבות, בירושלים סגורה לחלוטין – אפשר בכלל לדמיין דבר כזה? דווקא אז אלישבע הציבה לעצמה מטרה: לא משנה אילו מכשולים יופיעו – שליחות חייה היא לגדל את בתה במסורת, על פי אות התורה, כך שקיום המצוות יהיה עבורה טבעי ופשוט.

היא סגרה שיניים והמשיכה קדימה, דרך גיהנום בירוקרטי. כן, היה לא פשוט. לעיתים, שבועות שלמים היה בבית רק כוסמת – ובשר רק אצל מארחים בשבת. אבל – אלישבע רגילה להשיג את מטרותיה – והיא השיגה אותן.

דירה טובה בירושלים, גם אם שכורה;
 גן ילדים נכון, שבו אביגיל הייתה מאושרת, שממנו הביאה את החלות והברכות הראשונות שלה;
 עבודה במקצועה, שאפשרה חיים יציבים – ולפעמים אפילו טיולים ונסיעה לים עם הילדה (במסגרת הארץ – אביגיל אינה מורשית לצאת מהמדינה עקב צו של אביה). לכאורה – הכל התחיל להסתדר…

ושוב, זעזוע חדש. במוסקבה נפטר אביה האהוב. בגלל הסטטוס של אביגיל (אי־יציאה), היה צורך לארגן את ההלוויה מרחוק. לאלישבע היה חשוב מאוד שהכל ייעשה על פי ההלכה – ולשם כך הוציאה את כל כרית הביטחון שרק הצליחה לחסוך.

ושוב מכה. בארץ – מלחמה. חוזים בינלאומיים נקרעים, משלוחים מבוטלים, העולם הפיננסי כולו תחת מתקפה. פרויקט אחר פרויקט נפל, השכר ירד – ובמהרה לא נותרה עבודה כלל. אבל החשבונות המשיכו להיערם: חשמל, מים, גן, ארנונה.

כבר ארבעה חודשים אלישבע הולכת לראיונות ומנהלת משאים ומתנים. במקביל היא עובדת בכל דרך אפשרית, לא מסרבת לשום עבודה קשה:

– פעם בשבוע היא נוסעת לעיר סמוכה להרכבה ואריזה של הזמנות בחברת מזון,
 – לקחה 20 שעות עבודה כמטפלת בשבוע (אי אפשר יותר בגלל שעות הגן),
 – מדי פעם יש לה אפשרות להרוויח מעט מעבודות תרגום של טקסטים.

הכסף הזה מספיק רק לצרכים בסיסיים – אוכל פשוט ומוצרי היגיינה – אבל החובות ממשיכים לגדול.

אנחנו פונים אליכם עם שתי בקשות:

1. לעזור לאלישבע לסגור את החובות על שירותים עירוניים ותשלום לגן הילדים + מינוס קטן אך מכביד מאוד בחשבון.
2. לעזור לאלישבע למצוא עבודה במקצועה. יש לה השכלה מבריקה, אנגלית ברמת שפת אם, וניסיון עצום בחברות עריכת דין בינלאומיות בארה"ב ובאנגליה. אולי מישהו מכם או ממכריכם מחפש עכשיו בדיוק אדם כזה – ולא מצליח למצוא? קורות החיים של אלישבע נמצאים אצל הרכזת.

ביחד נוכל להעניק לאלישבע ולאביגיל סיכוי לחיים רגועים ונורמליים בלי חובות.