למה פתחנו את הגיוס הזה
בואו נעזור לאם צעירה להתגבר על קשיים כלכליים ולהפוך לאחות.
"לטפל באנשים, לעזור להם – זה הייעוד שלי," אומרת מאירה רות. היא בת 31, אמא אוהבת לילד בן שבע פעיל וסקרן, ועובדת ככוח עזר באחד מבתי החולים העמוסים ביותר בישראל, מעייני הישועה בבני ברק.
הרפואה זורמת במשפחתה — שני הוריה רופאים ברוסיה. כילדה, מאירה אהבה לשחק "רופא" והייתה בטוחה שעתידה יוקדש להצלת חיים. אך החיים לא תמיד מתנהלים כפי שאנו חולמים, וגם מאירה לא יוצאת דופן.
בגיל 18 היא סיימה תיכון בהצטיינות והתקבלה לאקדמיית הרמב"ם במוסקבה. בחיפושיה אחר זהות יהודית, הגיעה לבית הכנסת עם מקהלה שבמוסקבה, שם השלימה גיור אורתודוכסי ולאחר מכן, בגיל 23, התחתנה. למרבה הצער, הנישואים לא צלחו, והחיים בבני ברק, תחת ההגדרה "רעיה ועקרת בית", הפכו בלתי נסבלים עבורה — פשוט לא הייתה זו הסביבה או הקהילה המתאימה לה. לפני שלוש שנים, היא ובעלה התגרשו, תוך שהם שומרים על משמורת משותפת על בנם היחיד.
לבדה, ללא תמיכת הורים, בלי תואר או מקצוע מוכר, ובסביבה שאינה מוכרת, נאלצה מאירה לבנות את חייה מחדש מאפס. אז היא נזכרה בחלום הילדות שלה — לעזור לאנשים. היא מצאה עבודה ככוח עזר בבית חולים. מאירה מעולם לא דחתה שום משימה, לא משנה כמה קשה או לא נעימה, מילאה משמרות עבור קולגות ולקחה שעות נוספות. המסירות שלה לא נעלמה מעיני הממונים, והיא זכתה להמלצה למלגת לימודים בסיעוד.
מצד אחד, לחייה הייתה סוף-סוף מטרה. מצד שני, עם 24 שעות בלבד ביממה ושכר נמוך של כוח עזר, המציאות הייתה קשה. לימודים בעברית, בייחוד בתחום תובעני כל כך, דרשו זמן ומאמץ עצום. במקביל, בנה הגדל נזקק גם הוא לתשומת לב וטיפול. הניסיון לאזן בין משמרות ארוכות בבית החולים, טיפול בילד ולימודים אינטנסיביים היה בלתי אפשרי, מה שאילץ את מאירה להפחית בשעות העבודה.
כעת, ההכנסה שלה בקושי מכסה את הצרכים הבסיסיים — שכירות על דירה קטנה בגבעת שמואל (מעבר למקום אחר אינו אפשרי בשל בית הספר של בנה, שכן אביו מסרב להחליפו), חשבונות והוצאות יומיומיות. החובות הולכים ותופחים, והיא כמעט שלא יכולה להרשות לעצמה להדליק חימום בחורף.
שלב קריטי בלימודיה מתקרב — תקופת הכשרה ארוכה בבית החולים, שתדרוש ממנה לצמצם עוד יותר את שעות העבודה. המשמעות היא הכנסה אף קטנה יותר, כשהיא כבר במצוקה כלכלית. כדי להבטיח עתיד יציב ולהגיע לעצמאות מלאה, מאירה חייבת לצלוח את ששת החודשים הללו של הכשרה מעשית מבלי להתרסק כלכלית.
בואו נעזור למאירה לצלוח את התקופה המאתגרת הזו, לסיים את לימודיה ולעמוד על רגליה. כל שקל עושה את ההבדל — לא רק כדי לחלץ אותה ממצוקה, אלא גם כדי להגשים את חלומה.
עדכון הפרויקט:
נכון לעכשיו, ההתמחות של מירה בבית החולים בעיצומה! את החודש הראשון היא העבירה במחלקת אונקולוגיית ילדים, ונותרו עוד חמישה חודשי סטאז' במוסדות רפואיים נוספים. זהו מבחן לא פשוט, אך חוויה יקרת ערך שמקרבת אותה למימוש מלא של מקצוע הסיעוד.
בזכות הרכז שלנו הצלחנו לדאוג למטפלת לבנה של מירה, שתסיע אותו לבית הספר – הרי ההתמחות שלה מתחילה בשעה 7:00 בבוקר, בעוד הלימודים של הבן מתחילים רק בשעה 8:00. כך הצלחנו לפתור אחת מהבעיות המרכזיות ואפשרנו למירה להתרכז בלימודים. בנוסף, הצלחנו חלקית לפצות על המחסור בשעות עבודה, אך עוד צפויים חודשים ארוכים ומאתגרים, והמצב הכלכלי שלה נותר לחוץ מאוד.
אנו ממשיכים בגיוס הכספים על מנת לסייע למירה להשלים את לימודיה, לעבור את כל תקופת ההתמחות, ולזכות סוף־סוף ביציבות בחייה ובמקצועה.
